יעדי הטיפול התרופתי הינם לטפל במחלה, להקל על כאב וסבל ולמנוע סיבוכים של מחלות כרוניות.
השגת יעדים אלה מחייבת איזון מיטבי בין תועלת לסיכון, בעת רישום התרופות קשישים, כמו גם במעקב מתמשך אחר הטיפול התרופתי.
קיימים מספר עקרונות ששמירתם עשויה לצמצם סיכון בטיפול תרופתי בקשישים:
א. ערנות לתופעות שליליות: מומלץ להתייחס לכל תלונה חדשה אצל קשיש קודם כל כאפשרות היותה קשורה לטיפול התרופתי, בין אם זו תופעת לוואי, תוצאה של אינטראקציה בין-תרופתית, שינויים במינון, או הפסקה בנטילת תרופה שהמטופל נטל לאורך זמן רב.
זיהוי תגובה תרופתית במועד עשוי למנוע תחלואה וסיבוכים.
ב. מינונים התחלתיים נמוכים: כדי למנוע אצל קשישים תופעות שליליות עקב תרופות, מומלץ להתחיל טיפול תרופתי במינונים נמוכים בשליש עד חצי מהוראות היצרן. התרופה עשויה להיות יעילה כבר במינונים נמוכים אלה, היות ויצרני התרופות אינם נוהגים לציין מינונים מינימאליים בהם התרופה יעילה, וכן אינם מתייחסים למינונים המתאימים לאוכלוסיית הקשישים. בהמשך, על הרופא המטפל ולשקול את הצורך להעלות במינון בהדרגה, עד להשגת יעד הטיפול או להפסיק את הטיפול בתרופה, באם אינה מועילה.
ג. פישוט הטיפול התרופתי:
• לשקול חלופות לא-תרופתיות.
• לעודד שימוש בתכשיר יחיד ולא להחליף תכשירים שונים לאותה תרופה גנרית.
• לצמצם ככל האפשר את התדירות היומית של נטילת התרופה.
• לנסות להשתמש בתרופות המתאימות למספר אינדיקציות נדרשות.
• להפסיק טיפול בתרופות שאינן נדרשות עם הרופא המטפל.
ד. חובה לערוך בדיקה תקופתית של נטילת תרופות בפועל (מבחן השקית): הבדיקה כוללת הבאת כל התרופות שהמטופל נוטל למרפאה, כולל תרופות ללא מרשם, תוספים וויטמינים.
הבדיקה כוללת:
• בדיקת ידע של המטופל לגבי מועד, אופן וסיבת נטילת התרופות
• השוואה לרשימת התרופות ברשומה הרפואית הרשומה בתיק
• בדיקה של הנפקות בבית המרקחת כדי לבדוק קניה מסודרת (המידע מופיע לרוב ישירות בתוך התיק הממוחשב של המטופל).
• בסופו של דבר על הרופא המטפל לבדוק את נאותות מכלול הטיפול התרופתי ביחס לבעיות הרפואיות של המטופל ולבצע שינויים נדרשים, לרבות שינויי מינונים, הפסקת תרופות מיותרות או מזיקות והוספת תרופות במקרה הצורך.
ה. ערנות בנוגע לתרופות נפוצות בעלות סיכון מוגבר בקשישים
דיגוקסין, קומדין, תכשירים נוגדי טסיות כגון אספירין, אינסולין ותרופות אוראליות לאיזון סוכרת נמצאו כקשורות במידה רבה לפניות לחדרי מיון או לאשפוז. אלה תרופות בשימוש נרחב גם באוכלוסייה המבוגרת. כדי לצמצם סיכונים נדרש ניטור תכוף של המטופל ובדיקת רמות בדם, ושימוש במינונים המתאימים.
אין להתייחס לכתוב כהוראות טיפוליות אלה כמידע הסברתי בלבד,
על כל שינוי תרופתי יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולקבל את אישורו.
"עקרונות כלליים לטיפול תרופתי מושכל בקשישים" נלקחו מתוך האתר:
"האיגוד הישראלי לרפואה גריאטרית" ונכתבו כהנחיות לרופאים המטפלים.
